ביטוח קולקטיבי: ההטבה מהעבודה שעלולה להשאיר אתכם בלי כיסוי

הסכום הנמוך שנדרש מדי חודש, ההצטרפות הפשוטה והרעיונות על ביטוח קבוצתי לשנים קדימה מושכים עובדים רבים להצטרף לביטוח קולקטיבי. בפועל, החלטה של מקום העבודה או של חברת הביטוח עלולה לצמצם את הכיסוי, לשנות את תנאי הפוליסה ואף לבטל אותה כליל, ובכך להשאיר את המבוטחים ללא רשת ביטחון. כמשרד עורכות דין מומחה לעולמות הביטוח, אנחנו מלוות אינספור מקרים של ביטוחים קולקטיביים שברגע האמת לא הצליחו לענות על הצרכים.

אלפי עובדים בישראל סבורים כי תשלום קבוע דרך תלוש השכר מבטיח להם ביטוח יציב לשנים רבות. אלא שההבדל בין ביטוח קולקטיבי לביטוח פרטי הוא לא רק במחיר, אלא בעיקר במהות. פוליסה פרטית היא חוזה אישי וארוך טווח בין המבוטח לחברת הביטוח, ותנאיה אינם ניתנים לשינוי לרעה. גם בפוליסות בריאות שבהן מותר לבצע התאמות, הדבר חייב להיטיב עם המבוטח. המשמעות היא שמי שרכש פוליסה פרטית נהנה מהגנה רציפה, גם אם מצבו הבריאותי משתנה לרעה.

בביטוח קולקטיבי המצב שונה לחלוטין. מדובר בחוזה קצר טווח, לרוב לתקופה של שנה עד חמש שנים, שמתחדש מול הגוף המאגד. בכל חידוש עשויים לחול שינויים משמעותיים במחיר או בכיסוי, בהתאם לשיקול דעתו של המעסיק או של חברת הביטוח. כתוצאה מכך, ייתכן שהכיסוי ייפגע, התנאים יצומצמו או שהפוליסה תבוטל כליל, וכל זאת מבלי שלמבוטח תהיה שליטה אמיתית על הנעשה.

העובדה שההצטרפות לביטוח קולקטיבי אינה דורשת חיתום רפואי נתפסת כיתרון, משום שגם עובדים עם עבר רפואי מורכב יכולים לקבל כיסוי. אולם היתרון הזה עלול להפוך לחיסרון משמעותי. כל עוד הקבוצה פעילה, כולם מבוטחים, אך ברגע שההסדר מתפרק או שחברת הביטוח משנה את תנאיו, רבים נותרים ללא כיסוי. במצב כזה כמעט בלתי אפשרי לרכוש ביטוח פרטי חדש, ולעיתים הדבר אף בלתי ניתן בשל מצב רפואי קיים. כך נוצרת מלכודת ביטוחית: הכיסוי נעלם דווקא כשצריך אותו יותר מכל.

נקודת התורפה העיקרית: הפרישה לגמלאות

עובדים רבים מגלים רק עם פרישתם כי הביטוח שנראה מובן מאליו דרך תלוש השכר פשוט מסתיים. דווקא כשהסיכונים הבריאותיים עולים, הכיסוי מצטמצם או מתבטל לחלוטין. קיימת אפשרות לעבור לפוליסה פרטית במסגרת "זכות המשכיות" וללא חיתום רפואי, אך המחיר מחושב לפי גיל המבוטח בעת המעבר והוא גבוה משמעותית. כך נאלצים פורשים לבחור בין ביטוח יקר מאוד לבין הישארות ללא כיסוי כלל.

הדבר בולט במיוחד בקרב בני 60 ו־65, הנאלצים להתמודד עם פרמיות מנופחות ועם ירידה בהכנסות. רבים מוותרים על הביטוח ונשארים חשופים בדיוק בשלב שבו הם זקוקים לו. משבר הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים המחיש זאת היטב: מאות אלפי מבוטחים נותרו ללא כיסוי לאחר שחוזים קבוצתיים לא חודשו, ולא יכלו לממן ביטוח פרטי חלופי או להתקבל לחברת ביטוח אחרת בשל גילם ומצבם הבריאותי. כך נוצר משבר חברתי וכלכלי כבד, שהותיר משפחות רבות ללא רשת ביטחון.

פערי הבנה - גם בבתי המשפט

לצד השיקולים האקטואריים והרגולטוריים קיימת בעיית תפיסה עמוקה. עובדים רבים אינם מבינים את ההבדל בין חוזה ביטוח אישי לבין חוזה קולקטיבי. מי שמשלם דרך תלוש השכר חושב שביטוחו מובטח, אך בפועל עם עזיבת מקום העבודה, בין אם לפני גיל פרישה ובין אם בגיל פרישה, הכיסוי נעלם. הדבר גורם לא רק לפגיעה כלכלית אלא גם לתחושת בגידה, לאחר שנים של הסתמכות על מוצר שהתברר כזמני בלבד.

גם מבחינה משפטית, מצבו של המבוטח בביטוח קולקטיבי חלש בהרבה. הוא אינו חותם ישירות מול חברת הביטוח אלא מצטרף להסכם שנערך בין החברה למעסיק או לוועד העובדים. לכן הוא נחשב למבוטח בלבד ולא לבעל הפוליסה, והגנתו המשפטית מוגבלת. כאשר מתעוררת מחלוקת, גם בתי המשפט מתקשים לקבוע מתי שינוי נחשב להטבה ומתי מדובר בצמצום זכויות. כדי להבטיח יציבות והגנה אמיתית נדרשת התערבות של המחוקק ושל מערכת המשפט, אחרת ההבטחה הביטוחית תתפורר בדיוק ברגעים שבהם היא נחוצה ביותר.

עו"ד לימור סלמן, שותפה במשרד סלמן־אשכנזי ומומחית לדיני ביטוח ונזיקין, מסכמת כי ביטוח קולקטיבי אמנם נגיש וזול לטווח קצר, אך עלול להפוך למלכודת יקרה ומסוכנת לטווח ארוך.